בשכירות של חלק מדירה בעלי הדירה הם המשלמים לעירייה את תשלומי הארנונה, והם אלה שגובים מהשוכרים תשלום בגין החלק היחסי של הנכס. במקרה כזה החוק מתייצב לצד השוכרים: הוא מחייב את המשכירים לתת לשוכרים קבלה, שמפרטת את הנתונים הבאים: סכום התשלום, מועד התשלום, תקופת התשלום והחלק שעליו משלמים. פעולות אלה יקנו לשוכרים חסינות מפני תביעות לתשלום ארנונה בעתיד.
גם כאן הניסיון מלמד ששוכרים שאינם מודעים לכך, משלמים את חלקם בארנונה אבל אינם דורשים קבלה. ואם אין להם קבלה, הם אינם יכולים להוכיח כי שילמו את חלקם. התוצאה היא שהם מוצאים את עצמם בתסבוכת, שלא באשמתם.
לכן, במקרים אלה, בנוסף להבהרה ברורה בהסכם, המפרטת מה השוכרים חייבים לשלם בגין כל שירות, יש להקפיד לדרוש "קבלה"! רצוי שהקבלה תהיה נפרדת מדמי השכירות. הקבלה תשמש לשוכרים ראיה ששילמו את חובם, אם בעתיד יידרשו לשלם שוב.