ביטול התשלום באשראי לאחר ביטול עסקה בהסכמת בית העסק. מדריך לצרכנים

 

במועצה לצרכנות מתקבלות תלונות רבות בהן נמסר כי בוצעה עסקה מול בית העסק והעסקה בוטלה בהסכמת בית העסק לאחר מכן, כשהביטול מעוגן במסמך בכתב, והמוצר הוחזר או כלל לא סופק לצרכן אולם בית העסק לא ביטל את עסקת האשראי. עוד מוסרים הצרכנים כי הם פונים לחברת האשראי כדי לבטל את התשלומים העתידיים לאור ביטול העסקה בהסכמה אולם חברת האשראי מסרבת לעצור תשלומים עתידיים בטענה כי לא מדובר בכשל תמורה.

 

 

עו"ד יעל כהן-שאואט

מה הדין?

 

המסגרת הנורמטיבית לנסיבות המקרה הנ"ל מעוגנת בסעיף 10 לחוק כרטיסי חיוב הקובע בסעיף קטן (א):

(א) הודיע לקוח למנפיק, בכתב, לגבי עסקה שנעשתה בינו לבין ספק באמצעות כרטיס אשראי, כי מתקיימים שניים אלה, יפסיק המנפיק לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, במועד קבלת ההודעה:

(1)  הנכס שנרכש בעסקה לא סופק אף שחלף מועד ההספקה שעליו הוסכם בין הלקוח לבין הספק, ואם מועד ההספקה כאמור טרם חלף – הספק הפסיק, דרך קבע, לספק נכסים מסוגו של הנכס שנרכש בעסקה;

(2)  הלקוח ביטל את העסקה.

 

במקרה המתואר, העסקה בוטלה בהסכמת הספק והמוצר כלל לא סופק או הוחזר. לעמדת המועצה לצרכנות, עם קבלת הודעה על ביטול העסקה על חברת האשראי לפעול לפי הוראות החוק הנ"ל ולהפסיק לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה מייד עם קבלת ההודעה. כידוע, החוק מחייב את המנפיק להפסיק את התשלומים מייד עם קבלת הודעת הלקוח וטרם בדיקת הנסיבות על מנת למנוע נזק בלתי הפיך, אולם הדבר אינו מונע ממנו לחזור לחייב את הלקוח אם יתברר בהמשך כי המוצר סופק, כי הוא לא הפסיק דרך קבע לספק את המוצרים מאותו סוג שנרכש או אם הלקוח לא ביטל את העסקה.

 

חשוב לציין שהחוק מעניק הגנה נוספת לצרכן בנסיבות המתוארות, שכן טרם החיוב החוזר על חברת האשראי לשלוח הודעה מוקדמת 15 יום מראש, המפרטת את הנימוקים לחיוב, לפחות חמישה עשר ימים לפני החיוב בפועל, וימסור ללקוח, לפי דרישתו, עותקי מסמכים שבידו לעניין זה.

 

זאת ועוד, אם יתברר בדיעבד כי הספק הפסיק לפעול זמן קצר לאחר ביטול העסקה, פועלת חברת האשראי בהתאם להוראות הנ"ל הייתה מונעת נזק כספי מבלי לפגוע בבית העסק (שהרי תמיד ניתן לחזור ולחייב את הלקוח בשל אותה עסקה אם מתקיימים התנאים הקבועים בחוק).

 

עמדת המועצה לצרכנות

 

לעמדת המועצה, סעיף 10 לחוק כרטיסי חיוב חל גם בנסיבות בהן ביטול העסקה נעשה בהסכמת הלקוח, ולהלן אסמכתאות:

 

פסק הדין ניתן בת.ק 9043/03 לב-נר נ' תשלובת ישראכרט בעניין דומה בו העסקה בוטלה בהסכמת בית העסק בסמוך לביצוע העסקה, לאחר שידור כתבה בכולבוטק בה הוצג כי הספק רימה את לקוחותיו. בפסק הדין הנ"ל, נקבע: בית המשפט רואה בחומרה רבה את התנהגותה של הנתבעת במקרה הנדון, ועד לשלב זה לא נהיר ולא ברור מהו המקור החוקי עליו הסתמכה הנתבעת כשהמשיכה לגבות כספים מהתובע חרף הודעה משותפת על ביטול העסקה, והשתמשה בכספים אלה על מנת לקזז חובות נטענים של בעל העסק כלפיה, מבלי לשלוח הודעות קיזוז כמתחייב מסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973.

 

עוד קבע ביהמ"ש כי "עסקת אשראי אינה עסקה עצמאית ונפרדת לחלוטין מעסקת היסוד" (א. ברק, וע. פרידמן, כרטיסי חיוב, בעמ' 61), "חוק כרטיסי חיוב אינו נהנה מיתרון כלשהו על פני חוק המכר או חוק החוזים, והוא חי לצידם", ו"ברור שאין מכוחו של חוק כרטיסי חיוב לאכוף על הצדדים קיום התחייבות ששני הצדדים אינם רוצים בה!".

 

עוד קבע ביהמ"ש כי "מקום שהעסקה בוטלה בהסכמה והנכס הוחזר לבית העסק – אין לנתבעת כל שיקול דעת בקשר להמשך חיוב בתשלומים היה עליה לעצור מיידית את חיובו של התובע !"

 

חיזוק נוסף ניתן במאמרו של פרופ'  דויטש - "חלוקת הסיכונים בתשלום באמצעות כרטיסי אשראי על הצורך בשינוי גישה", המשפט כרך ג') "במקרה של ביטול עסקה בין הספק ללקוח, לאור סעיף 55(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), אם הביטול הוא כדין המנפיק לא יהיה חב כלפי הספק, ואם ישלם לא יהיה המנפיק זכאי לחזור אל הלקוח ולחייבו ."

 

לעמדת המועצה לצרכנות, חברת האשראי חבה חובת נאמנות מוגברת כלפי הלקוח שלה ולעניין זה יפים דברי כב' ביהמ"ש בפסק הדין הנ"ל: "בין הלקוח, התובע, לנתבעת, קיימת מערכת חוזית  ועליה לקיימה בתום לב ובדרך מקובלת. דומני שהמקרה הנדון מהווה הפרה של חובת תום הלב והנתבעת לא נהגה בדרך המקובלת, בהעדיפה את האינטרסים הזרים שלה במערכת היחסים שלה עם בעל העסק, על פני האינטרסים של התובע."

 

ניתן פסק דין נוסף: הפ    176379/00 דהרי ראובן נ' אלפא קארד ושות' בו נקבע: "גם אם סופק הנכס ללקוח והוא התחרט, ובהסכמת המוכר-הספק הוסכם על ביטול העסקה והנכס הוחזר לספק ע"י הלקוח, ניתן לבטל את העסקה, וחב' האשראי לא יכולה במקרה זה (ובוודאי לא במקרה שהכסף לא הועבר לספק) להתנגד לכך ולטעון שעל הלקוח לתבוע  במקרה זה את הספק".

 

דומה הדבר ללקוח שנכנס לחנות, קונה באשראי פריט מסוים כגון בגד או טלוויזיה, יוצא מהחנות עם הבגד או הטלוויזיה ואחרי זמן קצר מתחרט, חוזר לחנות והמוכר מסכים לקבל חזרה את הפריט ולבטל את העסקה. עוד נקבע בפסק הדין הנ"ל: "לטעמי הכוונה בסעיף 10 לחוק לגבי אי אספקה של הנכס הינה הן במקרים שהסחורה לא נלקחה כלל ע"י הלקוח עקב טענות לגבי הטעיה או היעלמות הספק, פשיטת רגל וכו' והן במקרה של החזרת הנכס בהסכמה וביטול בהסכמה של העסקה בהסכמת הלקוח  והספק".

 

התוצאה של החזרת הנכס לספק בהסכמת הספק הינה שהנכס לא נמצא בידי הלקוח ושבסופו של דבר התוצאה הינה שהנכס לא סופק ללקוח ולטעמי יש לפרש בצורה זו את האספקה ולהכניס לגדר סעיף זה גם מקרה של החזרת הנכס בהסכמה לספק ולראות במקרה זה את הנכס כלא סופק.

 

פרשנות זו תואמת לגישה המרחיבה המגנה על הצרכן ומשרתת את האינטרסים של הציבור לגבי אפשרות לבטל בהסכמה עסקה ולא ליצור מצב שהלקוח לא מקבל את הנכס ומחויב לשלם בעדו לספק למרות הסכמת הספק לביטול העסקה."

 

סיכום

 

לאור כל האמור לעיל, עסקת האשראי אינה עומדת במנותק מעסקת היסוד, ומקום בו הודיע הצרכן על ביטול עסקת היסוד בהסכמת הספק על חברת האשראי להפסיק את התשלומים מייד עם קבלת הודעת הצרכן.

 

 

לסוגיות צרכניות נוספות בנוגע לכרטיסי אשראי לחצו כאן >>