הצגת מחיר וסימון מחירים – מה קובע החוק?

במועצה לצרכנות מתקבלות תלונות רבות על אי הצגת מחיר על מוצרים, על דרישה לשלם בקופה מחיר גבוה יותר מזה שמוצג על המוצר, על אי הצגת המחיר לפני ההנחה ועוד . מה אומר החוק בעניין הצגת מחירים, והאם הצרכן יכול לפעול לאכיפתו?

על חשיבות הצגת המחיר כמעט ואין צורך להרחיב. זכותו של הצרכן לדעת מראש כמה עולה מוצר לפני רכישתו. כמו כן זכותו המלאה לבצע השוואת מחירים בין שני מוצרים או יותר על מנת לבחור את המוצר המשתלם ביותר לפי המחיר. עם זאת, לא כל בעלי העסקים פועלים לפי החוק ומציגים מחירים כנדרש.

הצגת מחירי מוצרים ברשתות שיווק וסופרמרקטים:

סעיף 17 לחוק הגנת הצרכן קובע כי חובת הצגת מחיר חלה על כל מוצר בבית העסק. יש לציין כי לגבי מוצרים בתפזורת (ירקות, פירות, מוצרי חלב ולחם לא ארוז) סימון  המחיר יופיע בשלט על המדף.

אם קיים פער בין המחיר שהוצג על המוצר לבין המחיר בקופה, המחיר המחייב הוא זה שהוצג על המוצר, גם אם מחירו בקופה גבוה   יותר.

החוק קובע כי חיוב לפי המחיר הגבוה בקופה וסירוב המוכר להחזיר לצרכן את ההפרש בין המחיר שהוצג על המוצר לבין המחיר בקופה  יכול לשמש עילה לתביעת פיצוי ללא הוכחת נזק  של עד 10,000 ₪.

במקרה שהגיע לאחרונה לבית המשפט לתביעות קטנות  נגד רשת שיווק גדולה, הרשת חויבה לשלם פיצוי של  2,000 ₪ לצרכן. הצרכן רכש שום ארוז  והסתמך על מחיר של 9.90 ₪ לק"ג, באין ציון כי המחיר הוא מחיר ליחידה. באותה רשת כל מחירי הירקות והפירות – גם הארוזים - סומנו ללא פירוט ( אם המחיר הוא לפי משקל או ליחידה) גם כאשר הם היו ארוזים,  ולכן הצרכן הניח שגם מחיר השום הארוז הוא מחיר לק"ג. בית המשפט קבע כי אופן הסימון מטעה והעסק היה צריך לציין כי המחיר הוא ליחידה, וכי סירוב הרשת להחזיר לצרכן את ההפרש במחיר מקנה לו עילה לתביעת פיצוי עונשי בהתאם לחוק.

חובה על רשתות קמעוניות ששטחן גדול מ-100 מ"ר להציג את המחיר ליחידת מידה או על האריזות של המוצרים או על תווית או שלט הצמודים למדף  שהמוצרים מונחים עליו. כך יוכל הצרכן לדעת מה מחיר המוצר לקילו או  לליטר (לגבי מוצרי מזון ומוצרי קוסמטיקה, שמשקלם או נפחם קטן מ-1 ק"ג או ליטר,  יוצג המחיר ל- 100 גר' או ל- 100 מ"ל) .

המידע האמור יקל על הצרכנים להשוות מחירים בין מוצרים דומים, הנמכרים באריזות שונות בנפח או במשקל, וכן יאפשר להשוות מחירים של אותו מוצר הנמכר באריזות בגדלים שונים או של מוצר דומה של יצרנים שונים.

דוגמאות להצגת מחירי מוצרים

הצגת מחיר בחנות:

על פי סעיף 15 לחוק הגנת הצרכן, "עוסק שהודיע ברבים או במקום העסק על מכירה מיוחדת, יבהיר אילו טובין או שירותים כלולים בה ואילו טובין או שירותים אינם כלולים בה, את מחירם אצלו לפני המכירה ואת שיעור ההנחה או המחיר לאחר ההנחה, וכן תנאי המכירה המיוחדת"

ניתן לציין על שלט המבצע כי הוא חל רק על מוצרים שלהם ברקוד מסוים. חשוב גם שלצד המחיר במבצע יצוין המחיר הרגיל לפני המבצע.

השאלה היא האם הסימון מספיק ברור ונראה לעין או האותיות כל כך קטנות שהשלט מטעה. שאלה אחרת היא האם נכון להציג את המוצרים שאינם במבצע יחד עם מוצרים במבצע ליש השלט?

תקנה 6 בתקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות), תשמ"ג-1983 קובעת בין היתר כי על העוסק "להציג את הטובין הכלולים במכירה המיוחדת בנפרד או לסמנם בסימון מיוחד או לייחדם בדרך סבירה אחרת"

במקרה של הפרת הוראות הנ"ל, הצרכן רשאי לדרוש לשלם את המחיר הנמוך שהוצג על השלט.

הצגת מחירי שירותים:

ביום 2.5.12 נכנסו לתוקף תקנות הגנת הצרכן (הצגת מחירי שירותים), התקנות מרחיבות את חובת הצגת מחירי מוצרים גם על שירותים.

על פי התקנות, בעל עסק למתן שירותים לציבור כפי שיפורט להלן, יציג באופן ברור ובולט לעין את מחיר השירותים הניתנים בבית העסק, כשהם נקובים רק במטבע ישראלי. בפרסום מחיר השירות, חייב המחיר הנקוב לכלול את סך כל המרכיבים: מע"מ, התקנה, הובלה, אגרה וכיוצ"ב.

החובה חלה על השירותים הבאים:

חניונים ודמי כניסה למתחמים בתשלום

מכירה או הגשה של אוכל ומשקה (בית קפה, מסעדה, פאב מועדון וכיוב', לא כולל אולם אירועים)

שירותי כביסה, ניקוי, ניקוי כימי, גיהוץ וצביעה של כבסים.

שירותי מספרה, קרי טיפול בשערות וכל שרות אחר הניתן במספרה.

שירותי עינוג ציבורי, כלומר, הצגת תיאטרון, קולנוע, קונצרט, דיסקוטק, מופע מחול, ריקודים , קרקס, משחק ספורט וכיוב'.

לגבי שירותי תיירות שמתקבלים בחו"ל (חבילות נופש, טיסות, השכרת רכב) – את מחיריהם אפשר להציג במט"ח.

דוגמא להצגת מחיר עבור שירותים

הצגת מחירים במסעדות ובברים:

במועצה לצרכנות מתקבלות פניות רבות של צרכנים בשאלה: האם מסעדות, ברים ובתי קפה חייבים להציג תפריט  מפורט ובו כל המחירים, והאם הם רשאים לגבות תוספת תשלום בגין "דמי הבטחה" או "דמי שירות"? התשובה דורשת פרשנות של הוראות החוק, ולהלן תמציתה.

על פי תקנות הגנת הצרכן (הצגת מחירי שירותים) 2012, חלה חובה להציג את כל המחירים במקום הנראה לעין במסעדה, ובאותיות ברורות. חובה זו חלה גם על בית קפה, מכבסה ומספרה.

בנוגע לשאלה האם מותר להוסיף לחשבונית "דמי אבטחה" או "דמי שירות" או כל תוספת אחרת, ולרשום בתפריט "בתוספת דמי שירות 12%"? ברוב המקרים יש תפריט ויש מחירים, ואז החוק אוסר על הטעיה ומחייב לציין את המחיר הכולל, כלומר כולל מע"מ וכל תשלום חובה הנלווה לרכישה בגין שירות או נכס שלצרכן אין אפשרות מעשית לוותר עליהם במסגרת העסקה.

הסעיף הרלוונטי בחוק מדבר בעד עצמו: "לא יפרסם עוסק ולא ינקוב, במפורש או במשתמע, מחיר של נכס או של שירות המוצע לצרכן, אלא אם כן הוא המחיר הכולל בלבד ורק במטבע הישראלי."

הצגת מחיר בבר או במסעדה, שאינו כולל דמי שירות או דמי אבטחה, וגביית תשלומים אלו כתשלומי חובה לאחר ביצוע העסקה מהווה לכאורה עבירה על החוק.

מסעדות נוהגות לעתים לדרוש תוספות למחיר בגין דמי שירות או דמי אבטחה: לפעמים הצרכן מגלה את הדרישה לתוספת מחיר עם קבלת החשבונית, ולפעמים עסקים מציינים  בתפריט "המחיר אינו כולל דמי שירות", "בתוספת דמי שירות" או ביטויים דומים.

- כאשר מדובר בתשלום חובה, הרי שמדובר בעבירה על החוק, כי החוק מחייב לציין את מחירו הכולל של המוצר.

כאשר מדובר בתוספת לתשלום, הניתנת לשיקול דעתו של הצרכן, הרי שאין בכך עבירה על החוק, כי ניתנת לצרכן אפשרות שלא לשלם את התוספת.