מאמרים

 

נכנסתי לחנות הירקות ובחנתי כהרגלי את המחירים: מחיר הבננות 7.90 ₪ לק"ג. "אני לא קונה"– הודעתי לירקן – "במחיר הזה תישאר עם הבננות על המדף ולא תרוויח דבר". ענה לי הירקן בחיוך– "אני לא דואג. יש מספיק פראיירים שקונים במחיר הזה". ובאמת, כעבור דקה, נכנסה אישה לחנות, בחרה צרור בננות ושילמה עליו למוכר. חשתי נבגד ומתוסכל כאחד. אם אנחנו הצרכנים מוכנים לקנות בכל מחיר– מה הפלא שהמחירים הם גבוהים כל כך?

 

ניתן לנתח מהיום עד מחר מדוע יוקר המחיה בישראל כה מכביד. ניתן לבוא בטענות לממשלה על כי לא מצאה דרך להתמודד איתו. אפשר להאשים את העסקים בחמדנות.  למרות כל אלה,  דוקא הפחתת הצריכה ע"י הציבור בשנה האחרונה גרמה לירידת מחירים ברשתות המזון בשנת 2015 לעומת 2014.

 

הכלל המסחרי הבסיסי הוא כי המחיר נקבע על-ידי היצע וביקוש: ככל שיש יותר סחורה לעומת מספר הקונים הפוטנציאלי, מחיר המוצר לצרכן יהיה נמוך יותר, כי מנסים לפתות אותנו לקנות ולקנות יותר. זוהי גם הסיבה שתחרות בין עסקים בדרך-כלל מסייעת להורדת מחירים. מימצאי סיירת המועצה לצרכנות מראים כי מוצרי מזון באזור מרובה חנויות–  שבו יש תחרות ערה– זולים באופן משמעותי מאותם המוצרים באזור בו ישנה חנות אחת בודדת. כאשר התושבים נאלצים לבצע את הקניות בחנות באזור מגוריהם אם אינם רוצים או יכולים לנסוע לאזורים מרוחקים, החנות מתייחסת אליהם כ"לקוחות שבויים", ומנצלת זאת לגבות מחירים גבוהים.

במשחק זה של היצע וביקוש הצרכנים יכולים להשפיע על צד הביקוש, פשוט על-ידי הימנעות מקניה. כך תישאר הסחורה על המדפים ללא דורש, והיחס בין כמות המוצרים למספר הקונים ישתנה באופן שבתי-העסק ישובו להתאמץ ולחזר אחר ליבו וכיסו של הצרכן. מאמצי חיזור אלה יביאו להורדת מחירים. זהו גם הרעיון מאחרי "חרם צרכנים"– הימנעות קולקטיבית מקניה– שישאיר מוצרים על המדפים.

 

פעולה כזו יכולה להועיל רק אם מסה גדולה של צרכנים תבחר לגלות סולידריות ולאמץ אותה כקו ֹ פעולה . מאחר שמאד קשה לארגן פעולה קולקטיבית כזו, בין היתר מפני שכל צרכן מתנהל באופן עצמאי ואף לא חשוף לאותו אמצעי תקשורת לצורך תיאום מהלכים, מציעה המועצה הישראלית לצרכנות מדיניות פשוטה בהגיונה וקלה לביצוע ברמת הצרכן הבודד: כל צרכן יחליט לעצמו שאיננו קונה בכל מחיר, ולא יהסס להימנע מקניה (או לסרב קניה) אם החנות בה הוא קונה ייקרה מחיר מעבר לרמתו הסבירה. במאבק צרכני כזה, אין מקום לאדישות, ולעמידה מן הצד. גילויי התנהגות שכאלה  יהרסו את המאבק עבור כלל הציבור , בשעה שכוחנו מותנה באחדותנו . התפנקות היא למעשה שיתוף-פעולה  עם יוקר המחיה.

 

המדיניות המוצעת טובה במיוחד –אך לא רק– לצרכנים באזורים בהם אין מבחר חנויות שמתקיימת ביניהן תחרות. מול חנות הגובה רמת מחירים גבוהה, מגלים משמעת עצמית צרכנית ונמנעים מקנייה למשך תקופת זמן מסויימת או אפילו מרחיקים את הקנייה לאזורים מרוחקים . לעיתים הטירחה עשויה להביא לחיסכון כספי ניכר אפילו בקנייה בודדת, ובכל אופן היא תאלץ את בעל החנות באזורנו לחדול מלנצל את " בדידותנו": בסופו של דבר גם לבעל החנות יש אינטרס למכור את מוצריו, והוא יבין כי לא ישרוד כלכלית, אם לא יגרום ללקוחותיו לקנות את מרכולתו.

 

ברמת המאבק הצרכני הכולל, נפגין באמצעות גישה זו את כוחנו כצרכנים להשפיע  על רמת המחירים,  כאשר אנו נשענים על האימרה הסולידרית  היפה של חז"ל: "כל ישראל ערבין זה לזה".

 

הבחירות האחרונות אולי פילגו אותנו, אבל במישור הצרכני כולנו מאוחדים ומחוייבים זה לזה במאבק נגד יוקר המחיה.