תיאור המקרה:
צרכן הצטרף כמנוי בחברת סלולר באמצעות נציג בדוכן בקניון. המסלול שהוצע לו כלל:
3000 דקות למספרים של המפעיל, 1000 דקות למספרים של מפעילים חיצוניים , 1000 מסרונים וגלישה המוגבלת ל- 2 ג'יגה.
הצרכן ביקש מנציג החברה לפתוח את הגלישה לבלתי מוגבלת, ונאמר לו לבוא לשם כך ביום המחרת ולחתום על מסמכים מתאימים.
הצרכן הגיע ביום המחרת, חתם על מסמכים והועבר למסלול של גלישה חופשית.
כעבור 3 חודשים גילה הצרכן להפתעתו, כי המסלול שהוא משתייך אליו אינו המסלול שהוצע לו והוסכם על ידו, כי אם מסלול הכולל 400 דקות שיחה בלבד וגלישה ללא הגבלה.
ואמנם, הצרכן חויב בגין חריגה ממכסת השיחות שנקבעה לו במסלול.
הצרכן פנה אל חברת הסלולר בבקשה להסדיר את העניין, אולם נענה כי התכנית המקורית אינה קיימת עוד, לפיכך אי אפשר להחזירו להסדר זה.
כמו כן, חברת הסלולר טענה כי אין אישור במערכת שהמסלול שהצרכן טוען שנרשם אליו אכן נרכש על ידיו, אין אישור על העברה חד צדדית שבוצעה, והציעה לו להשתייך למסלול דומה למבוקש אך בעלות גבוהה יותר. בצר לו פנה הצרכן לעזרת המועצה לצרכנות.
הטיפול בתלונה:
הטיפול בתלונה הועבר אל גב' יהודית לאטי, המטפלת בתלונות במועצה לצרכנות.
יהודית פנתה אל חברת הסלולר בטענה כי מנסיבות העניין עולה חשש להטעיית הצרכן בנוגע למחיר המסלול.
התוצאה:
בעקבות פניית המועצה לצרכנות, זוכה הצרכן בגין החיוב, והועבר למסלול המקורי לשביעות רצונו המלאה.
הסבר משפטי:
סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן אוסר על הטעיית צרכן בכל פרט מהותי בעסקה. העלות החודשית של העסקה ורכיבי החבילה הם פרטים מהותיים בעסקה. לכן, ככל שהמידע שנמסר לצרכן בעת ביצוע העסקה לא תאם את המצב בפועל, מדובר בהטעיה לכאורה, ולכן היה על החברה לתקן את המצב ולהתאימו למידע שנמסר לצרכן.