תיאור המקרה:
בשנת 2007 צרכן ביקש מחברת הסלולר להצטרף למסלול לקוחות של עובדי תאגיד מסוים ובקשתו אושרה. כעבור שנתיים, בשנת 2009, שדרג הצרכן את מכשירו והתחייב לשלמו בתשלומים. כעבור שנתיים נוספות ביקש הצרכן לנייד את חשבון הסלולר שלו לחברה מתחרה, ונדרש על ידי החברה הראשונה  לשלם קנס יציאה בסך  800 ש"ח.
הצרכן סירב לשלם את הקנס בטענה, כי החל מ-1.2.11 קנס היציאה ללקוח קיים (שחתם חוזה לפני 1.2.11) מוגבל ל- 8% בלבד מסכום החשבונית הממוצעת כפול מספר החודשים שנותרו להתחייבותו.
חברת הסלולר טענה, כי המסלול שאליו משתייך הלקוח מוגדר כמסלול עסקי, ולפיכך התיקון שעוסק בביטול קנסות היציאה אינו חל עליו.
עוד טענה החברה כי הלקוח מוגדר במערכת כלקוח "דרך תאגיד", ולכן עליו לפנות אליהם דרך איש הקשר בתאגיד.
בצר לו פנה הצרכן לעזרת המועצה לצרכנות

הטיפול בתלונה:
הטיפול בתלונה הועבר אל הגב' מיטל בשארי, המטפלת בתלונות במועצה לצרכנות.
מיטל פנתה אל חברת הסלולר בטענה כי מנסיבות העניין עולה חשש להפרת הוראות החוק בנוגע ל"ביטול קנסות היציאה" ולהטעיית הצרכן בנוגע לגובה הקנס תוך הערמת קשיים להתנתקות משירות.

התוצאה:
בעקבות פניית המועצה לצרכנות, בוטל קנס היציאה, והצרכן זוכה בסך 800 ₪.

הסבר לעניין העילה המשפטית לדרישת ביטול הקנס:
חוק הגנת הצרכן קובע כי צרכן, שזכויותיו מוגנות על פי החוק, הוא מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי.
במקרה זה הצרכן  השתמש בטלפון כטלפון פרטי ולא כטלפון של חברה, ולכן על פי החוק הוא נחשב לקוח פרטי ולא לקוח עסקי, ללא קשר למסלול שנקבע על ידי אנשי המכירות לצורך קביעת גובה החיוב שלו על פי העסקה.