איסור הטעיה וניצול מצוקה – צרכנות ופוליטיקה / אמנון מרגלית
אמנון מרגלית, טוען משפטי מטעם המועצה הלאומית להתנדבות בישראל, חבר בצוות אכיפה אזרחית במועצה הישראלית לצרכנות ונציג ציבור בוועדות הבירורים על איסור הטעיה וניצול מצוקה – צרכנות ופוליטיקה.
מבוא
אחד מאבני היסוד של כל פעילות צרכנית לקבלת שירות היא איסור ההטעיה וניצול מצוקה. איסור זה עומד בבסיסו של פרק ב' בחוק הגנת הצרכן התשמ"א 1981.
על פי סעיף 2 בחוק הנ"ל איסור זה חל על כל מעשה של בית עסק, כולל פרסומת, שעלול להטעות צרכן במהות השירות שהוא מקבל, בשימוש הוא יכול לעשות בשירות במועד השירות שהוא אמור לקבל ועוד.
על פי סעיף 3 בחוק הנ"ל אסור לבית עסק לעשות מעשה עלול לפגוע ביכולתו של צרכן לקבל החלטה אם להתקשר עימו כמו למשל מניעת צרכן את האפשרות להתייעץ, ביצוע פניות חוזרות ונשנות לצרכן או לבני משפחתו, איום או אמצעי הפחדה כלשהו כלפי צרכן ועוד
ועכשיו...תחליפו המילה צרכן במילה אזרח ואת המילה בית עסק ברשויות המדינה...
להבהיר, חוק הגנת הצרכן לא חל על השירות הנדון במאמר זה ומדובר בעמדה אישית ותו לא...
איסור הטעיה חל על כולם
סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן מונה שורה של פרטים מהותיים שלא רק שאסור להטעות בהם את הצרכן אלא בית העסק חייב בגילוי מלא, אמיתי, מעודכן ועדכני שלהם ואני מונה חלק מהם :
• טיב המוצר או השירות.
• המהות של המוצר והשירות.
• כמות וסוג המוצר או השירות.
• מועד ומקום האספקה של המוצר או השירות.
• השימוש שניתן לעשות במוצר או בשירות.
עולה כאן שאלה אזרחית במלוא עוצמתה - האם השירות או השירותים המתקבלים בתקופה זו עומדים בהוראות חוק הגנת הצרכן?
האם טיב השירות שאנחנו אמורים לקבל בתקופת חירום כמו זאת שאנחנו עוברים עומד בכלל הראשון של הגדרת "איכות" קרי, מתאים לדרישות בעלי העניין ? מסופקני.
רובנו אפילו לא מודעים למהות השירות לו אנו זכאים, כי לא מספרים לנו הכל ומקבלי ההחלטות מסתתרים אחרי סעיפי חוק עלומים ואם אין כאלה אז הם מחוקקים...
ברי לכל כי בכל הנוגע לכמות השירות, אספקתו והשימוש שניתן לעשות בשירות שאנו אמורים לקבל מהמדינה מטעים אותנו ובגדול ולראיה, ההפגנות הגדולות של אלו שמרגישים שהטעו אותם.
ניצול מצוקה הפך לשגרה
סעיף 3 לחוק הגנת הצרכן אוסר לנצל מצוקה בשורה של נושאים ובית העסק נחשב כמי שהפעיל השפעה בלתי הוגנת ואמנה חלק קטן מהם :
•אסור להגביל את יכולתו של צרכן לעזוב מקום או ליצור בפני צרכן את הרושם שהוא מוגבל ביכולתו לעזוב מקום
•אסור לבצע פניות חוזרות ונשנות לצרכן או לבני משפחתו כדי לקשור עסקה
•אסור לנצל מוגבלות נפשית, שכלית או גופנית של צרכן
•אסור לאיים או לנקוט אמצעי הפחדה כלשהו כלפי צרכן
•אסור ליצור רושם כי צרכן זכה או יזכה בפרס או בהטבה אחרת, אף שאין פרס או הטבה.
ושוב, אם נחליף את המילה "צרכן" במילה "אזרח" נגלה כי אנחנו תחת מתקפת עוולות אזרחיות שבה פונים אלינו שוב ושוב כדי שנעמוד בהנחיות משרד הבריאות אבל הפונים לא מקיימים את ההנחיות בעצמם.
מנצלים, בפירוש מנצלים מוגבלות נפשית, פיזית ועסקית כדי לשלול מאיתנו חרויות אזרחיות להן היינו זכאים על פי חוקים שמשתנים חדשות לבקרים.
על דרכי האיום וההפחדה בהם נוקטים הרשויות אין טעם אפילו לכתוב...ואחרי שהאחראים "עובדים מסביב לשעון" הם גם טורחים ליצור רושם שכולם יזכו להטבות שאותן בסופו של יום מקבל רק חלק מהציבור הנזקק לסיוע יום יום.
סיכום
לו היו כפופים השירותים להם אנו זכאים לקבל כאזרחים שווי זכויות במדינה דמוקרטית לחוק הגנת הצרכן היה בוודאי נמצא עו"ד זריז שהיה מגיש תביעה ייצוגית...
את מה שראו המובילים בעולם הצרכנות והכניסו לחוק הגנת הצרכן לא רואים מובילי הדרך ומנהיגי הציבור בתקופה שבה אנחנו הכי זקוקים לשירות הגון, שקוף, ראוי ונטול ניצול...
אמנון מרגלית.
