מאמרים

דרישתה העקבית של המועצה לצרכנות בשנים האחרונות להרחיב את סל מוצרי המזון שבפיקוח, מצאה סוף סוף אוזן קשבת: שר האוצר הכריז על שורת מוצרים שבדעתו להחיל עליהם פיקוח מחירים. צעד זה נחוץ לא משום שהוא יבריא את הכלכלה הישראלית, אלא משום שהוא יביא מזור לצרכן הישראלי, המתמודד, ולעיתים אף מתמוטט, מול יוקר המחיה.

צעד הפיקוח הוא אכן צעד חירום שעיקר יתרונו במתן תוצאות בטווח המיידי. הוא איננו מפריע לכלכלנים להמשיך ולחפש פתרונות ארוכי טווח למשק הישראלי הריכוזי ונעדר התחרות. עד עתה, למרות כל מומחיותם, הם לא הצליחו בכך, ואנחנו הצרכנים שילמנו את מחיר ההמתנה. שר האוצר, יאיר לפיד, הבין שהציבור לא יכול ולא רוצה להמתין עוד עד אשר יימצא הפתרון. הצרכן אוכל היום, כל יום, 3 פעמים ביום, ומבחן התוצאה מבחינתו הוא מחיר הארוחה הקרובה. בחישוב מהיר עולה כי מאז המחאה ב-2011 נכשלו הכלכלנים במבחן זה למעלה מ-3200 פעם.

אך בישראל כמו בישראל: במקום שאותם כלכלנים יגלו מעט ענווה לאור חוסר הצלחתם המתמשכת, ויכירו אולי בכך שפתרונות קצרי טווח נחוצים לעיתים כהוראת שעה, הם תוקפים בחריפות את השר שבניגוד להם הבין, שעד שהניתוח יצליח, רצוי שגם שהחולה יחזיק מעמד.
מדוע נכשלה עד עתה גישת הכלכלנים למרות שדבריהם משקפים את מיטב התורה הכלכלית המקובלת (the state of the art?

התשובה הקצרה היא: אלוהים הוא בפרטים. התשובה היותר ארוכה היא, שבמפגש עם המציאות הישראלית, התיאוריות הכלכליות בדבר יצירת תחרות אמיתית פוגשות שוק ריכוזי, כוחני, המפעיל גם השפעה פוליטית, ומנגד – שלטון שמקדם החלטות וחוקים עם המון כוונות טובות, אך אינו מגלה חריצות והשקעה באכיפתם.

ואם בפיקוח עסקינן– הבה נלמד מדוגמה רלבנטית ומאד סמלית: המועצה הישראלית לצרכנות גילתה לפני כארבע שנים שהמוצרים הבסיסיים הנמצאים בפיקוח מחירים מוסתרים על המדפים על-ידי מוצרים דומים להם שאינם בפיקוח, ואשר מחירם יקר הרבה יותר. הציבור שלא הכיר את המוצרים בפיקוח, גם לא ידע לחפש אותם על המדפים, ושילם כספים מיותרים. המועצה לצרכנות הציעה למשרד התמ"ת לחייב חנויות להציב שילוט ליד מדפים אלה, אשר יציג לצרכנים מה הם המוצרים בפיקוח ומה מחירם. משרד התמ"ת דחה את ההצעה בלחץ הקמעונאים בטענה שזה יטיל עליהם "עודף רגולציה" כדבריו. לאחר שפרצה מחאת יוקר מחיה ב-2011 הזדרז המשרד ליישם את הצעתה של המועצה לצרכנות, ואכן תקנות בענין זה נכנסנו לתוקף בקיץ 2012. בכך לא הסתיימה הפרשה: סיירת המועצה לצרכנות בדקה לאחרונה את מידת היישום של חובת השילוט ע"י החנויות ומצאה כי שליש מהסופרמרקטים ו-88% מהמינימרקטים מתעלמים ממנה כליל. גורמי האכיפה הממשלתיים לא הורגשו כלל בשטח.

גם מודעות הצרכנים שנמדדה ע"י המועצה העידה על אי השגת המטרה :73% הצרכנים לא ידעו מה הם המוצרים בפיקוח, ו-70% לא ראו כלל שלטים כלל בחנויות.

יבוא המקטרג ויאמר– הרי לפניכם ההוכחה שפיקוח לא עובד. למזלנו עם ישראל חכם יותר ומבין שלא ניתן לאחוז את המקל משני הקצוות: מצד אחד לא לאכוף את החוק בשטח ומצד שני לטעון כי הפיקוח אינו פתרון.

האכיפה היא התחום החלש ביותר בשירות הציבורי. הקצאת המשאבים לפיקוח נחשבת תמיד למותרות – וכך אנו נראים.

מבקר המדינה קבע שגורמי הפיקוח לא בדקו את דוחות הרווח של מונופול "תנובה" בין השנים 2005-2012.

עוד פורסם כי האחראים לקביעת המחירים של המוצרים המפוקחים אישרו העלאות מחיר מבלי לבדוק את מידת ההתייקרות של עלויות הייצור של אותם המוצרים. פלא שהמחיר המפוקח לא זול יותר?

הפיקוח עובד אם דואגים לבצעו כפי שצריך, ודואגים להקצות לו את המשאבים הדרושים. בצד הברכות לשר האוצר, זו צריכה להיות אולי הדרישה שתופנה אליו.

בינתיים סיירת המועצה לצרכנות תמשיך לפקוח עין גם על מידת היישום של הוראות החוק בשטח, ותמשיך להמליץ לצרכנים לקנות מוצרים בפיקוח כדי להוזיל לעצמם את הארוחה הקרובה.