תאריך: 30/05/2011 בועדת הכלכלה בדיון בנושא גביית יתר של תשלומי מים מהצרכנים:
המועצה לצרכנות ל"מי אביבים": העיריות והתאגידים מחויבים למנוע שימוש לרעה במים ולא לגלגל על האזרח את מלאכת האכיפה והפיקוח
במועצה לצרכנות התקבלו פניות צרכנים שהלינו כי "מי אביבים" מחייבים אותם בתשלום בגין צריכת מים משותפת גבוהה, גם כאשר צריכת המים המשותפת הגבוהה מקורה בגניבת מים*. הצרכנים מלינים כי הם נדרשים לשלם גם על מים שבוודאות לא צרכו. בנוסף, על אף בקשתם התאגיד לא מסייע בטיפול בגניבת המים, בטענה שזה לא בתחום אחריותם, ומגלגל את הבעיה והטיפול בה על הצרכן. משמעות התנהלות זו, כי התאגיד ממשיך לחייב את הצרכנים בגין צריכה עודפת, ומתעלם מהעובדה שמדובר במים שלא נצרכו בידי אותם הצרכנים שמשלמים בגינם. מהמידע שיש בידי המועצה לצרכנות התנהלות דומה מתקיימת גם על ידי ספקי מים אחרים. עמדת המועצה מתבססת על סעיפים 2 ו- 3 בחוק מדידת מים תשט"ו - 1955 הקובע כי אספקת המים תהיה במדידה לכל צרכן לחוד. צריכה ביתית נמדדת ע"פ הצריכה במד המים הביתי, והצריכה המשותפת נמדדת באמצעות מד מים ראשי. בית המשפט המחוזי כבר קבע כי תאגיד רשאי לגבות מהצרכן תשלום רק בגין מים שנצרכו ונמדדו, ולא בגין צריכה הנובעת מגניבת מים.
אין ספק שלעייריה ותאגידי המים יש יותר אמצעים למגר תופעה עבריינית זו מאשר לאזרח הקטן.
לעמדת המועצה העיריות והתאגידים חייבים למנוע שימוש לרעה במשאב המים עליו הם מופקדים ע"פ חוק, ולא לגלגל על האזרח שומר החוק את מלאכת האכיפה והפיקוח. התוצאה היא פגיעה מתמשכת בצרכנים, המשך צריכה בלתי מבוקרת של מים, ופגיעה בשלטון החוק.
ניסיון המועצה לצרכנות מלמד, כי כשספק המים בוחר להתייצב לצידו של הצרכן והחוק, ולהתמודד עם גניבת המים בפועל, יש ביכולתו להביא לסיום הפעילות העבריינית.
| 
