הצרכן ביקש לבטל הזמנת חדר תוך 5 דקות בלבד ונענה בסירוב
בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים ניתן פס"ד, אשר קיבל תביעת צרכן לו סייעה מחלקת אכיפה אזרחית בניסוחה. התביעה נסובה על עסקה לשכירת חדר במלון ארבע העונות בנתניה, שבוצעה במכר מרחוק דרך אתר 'בוקינג'.
על פי כתב התביעה, הצרכן הזמין חדר במלון אולם לאחר 5 דקות בלבד, ולאחר שהבין שטעה בבחירת החדר, ביקש לבטל את העסקה עפ"י חוק הגנת הצרכן, לפיה עסקת מכר מרחוק ניתן לבטל בתוך ארבעה עשר ימים מיום עשיית העסקה ובתנאי שנותרו עוד 7 ימים עד למועד מתן השירות. לטענת התובע, פרק הזמן שחלף בין ההזמנה לבין הביטול הוא קצר במיוחד. סירוב הנתבעת לבטל את העסקה נוגד את חוק הגנת הצרכן ומהווה עשיית עושר שלא במשפט.
הנתבעת טענה מנגד כי ההזמנה היא מסוג non refundable – ללא יכולת החזרה – ובשל כך מחירה היה מופחת ביחס להזמנה שניתנת לביטול. כל תהליך ההזמנה והביטול נעשה מול חברת בוקינג ולא מול הנתבעת ומבלי שהנתבעת הייתה מודעת למהלך של ההזמנה והביטול, אלא בשלב מאוחר יותר, כאשר קיבלה הזמנה מחברת בוקינג ביחס להזמנת התובע. הליך ההזמנה והביטול נעשה מול חברת בוקינג ועל כן חוק הגנת הצרכן וסעיף 14 אינם רלבנטיים כלפי הנתבעת ואינם חלים בנסיבות המקרה, כך טענה הנתבעת.
השופטת קיבלה את עמדת המועצה לצרכנות, לפיה חרף ביצוע העסקה דרך אתר 'בוקינג', עדיין קיים קשר ישיר בין הצרכן להנהלת המלון. שכן, הכספים הועברו ישירות למלון והוצאה קבלה לצרכן מהמלון עצמו ולא מאתר 'בוקינג'. לכך הוסיפה השופטת, כי העובדה שהשירות ניתן במלואו בישראל, הרי שחוק הגנת הצרכן חל על המקרה המדובר. לפיכך, פסקה כי מדיניות הביטולים של הנתבעת היא בניגוד לחוק הגנת הצרכן, וכי התנהלותה כאמור נועדה לעקוף את הוראות חוק הגנת הצרכן או להתנות עליהם.
בפסק הדין נכתב: "אני סבורה שבעידן הדיגיטלי בו אנו חיים כיום יש צורך בבחינה מחדש של עקרונות יסוד והתאמתם. אני מציעה לחשוב על מעבר מכללים מסורתיים של יריבות לכללים של הוגנות. המסקנה מהאמור היא שאף שנטען שהעסקה הייתה של התובע מול בוקינג, העסקה האמיתית הייתה עם הנתבעת. לא יהיה זה הוגן לקבוע אחרת בנסיבות המקרה. הנתבעת היא אשר קבעה את מדיניות הביטול, היא שקיבלה את התשלום והוציאה קבלה, היא אפשר מספקת את השירות והיא אשר סרבה לביטול בטענה שמדובר בהזמנה שאינה ניתנת לביטול. אני סבורה שעמדתה של הנתבעת היא בניגוד לחוק הגנת הצרכן. זאת ועוד, נתתי משקל לכך שמדובר בשירות שניתן בישראל. לחוק הגנת הצרכן תחולה טריטוריאלית וקוגנטית. על כן אני סבורה שהתנהלות הנתבעת הלכה למעשה נועדה לעקוף את הוראות חוק הגנת הצרכן או להתנות עליהם".
לאור האמור, ביהמ"ש הורה על ביטל העסקה והשבת התמורה לצרכן, בניכוי דמי ביטול בסך 100 ₪, כמתאפשר בחוק הגנת הצרכן. כמו כן, ביהמ"ש פסק לתובע הוצאות טרחתו בגין תביעה זו בסך 750 ₪. סה"כ נפסק לתובע סך של 1,835 ₪.
מנסח כתב התביעה: עו"ד משה רוזנבלום.
לצפיה בפסק ת"ק 16229-11-18 ווייס נ' טינקו בעמ לחצו כאן >>