תיאור המקרה :
ביום 14 למאי 2007 רכשה א' כרטיסי טיסה מסוכן נסיעות לחודש יולי 2007, באמצעות הטלפון. מסיבות אישיות היא נאלצה לבטל את טיסתה ביום 27 למאי 2007. בעקבות ביטול העסקה החזיר לה סוכן הנסיעות  את הכספים ששילמה בניכוי 47$ קנס ביטול ו- 18$ עמלה.
א' הייתה מודעת לזכותה לבטל את העסקה תוך 14 יום תמורת דמי ביטול של 5% או 100 ₪ הנמוך מביניהם. היא פנתה אל המועצה לצרכנות וביקשה  את עזרתה בקבלת יתרת הכספים.

 

הטיפול בתלונה: 
המועצה לצרכנות פנתה למנהלת שירות הלקוחות של החברה, והבהירה כי חוק הגנת הצרכן מקנה לצרכן הזכות לבטל עסקת מכר מרחוק תוך 14 יום, כשדמי הביטול המרביים שניתן לגבות הם 5% ממחיר העסקה או 100 ₪ , הנמוך מביניהם. המועצה דרשה כי כספה של המלינה יושב לה.  בתשובה טענה החברה כי חברת התעופה , שממנה נרכשו הכרטיסים, גובה דמי ביטול ככתוב בכרטיס ולכן החברה איננה יכולה להשיב את הכספים.
בעקבות תשובה זו נשלח מכתב מאת המחלקה המשפטית של המועצה לצרכנות המבהיר כי ההסכמים בין חברות התעופה לבין סוכני הנסיעות אינם יכולים להתנות על חוק הגנת הצרכן. על סוכן נסיעות שמוכר כרטיסי טיסה בטלפון חלות כל החובות שחלות על כל הספקים ללא קשר לכל הסכם אחר שיש לו עם גורמים שלישיים. כמו כן, צוין במכתב כי סירוב סוכן הנסיעות להשיב לצרכן את ההפרשים בגין דמי הביטול עלול להקים לצרכן זכות לתביעה של עד 10,000 ₪ פיצוי לדוגמא, ללא הוכחת כל נזק.
יש לציין כי בתי המשפט כבר נדרשו לסוגייה וקבעו כי הוראות חוק הגנת הצרכן המקנות לצרכן זכות לבטל עסקת מכר מרחוק חלות גם על עסקאות לרכישת שירותי תיירות, במגבלות שנקבעו בחוק.

 

התוצאה :
בעקבות פנייה של המחלקה המשפטית, החברה השיבה את הכספים לידי הצרכנית.

למידע נוסף ראה סוגייה צרכנית "מכר מרחוק"