תיאור המקרה:

ש' החליטה להצטרף לקבוצת תמיכה להרזיה. בעבר היא השתתפה בקבוצת תמיכה באותה החברה והייתה מרוצה.

 

הפעם ההשתתפות בפעילות הקבוצה לא הייתה מוצלחת מבחינתה של ש'. בכל פעם שהייתה צריכה להתייצב לפגישות, היא נתקפה בבולמוס אכילה ללא שליטה. בצר לה, פנתה ש' לרופאת המשפחה, וזאת הפנתה אותה למרפאת 'הפרעות אכילה'. אנשי המקצוע במקום: פסיכיאטרית, פסיכולוגית ודיאטנית המליצו לה להפסיק מיד את ההשתתפות בקבוצת התמיכה.

ש' קיבלה את ההמלצה. היא פנתה אל החברה המפעילה את קבוצת התמיכה וביקשה לקבל חזרה את הכסף שהיא שילמה עבור הפגישות שלא תשתתף בהן יותר.

 

נציגי החברה סירבו לבקשתה בטענה שעל-פי חוזה ההתקשרות ביניהם הם אינם חייבים בהחזרת כספים. במקום זה הם הציעו לה הקפאה בת חודש ימים בטיפול.

 

ש' פנתה אל המועצה לצרכנות וביקשה את עזרתה.

 

הטיפול בתלונה: 

התלונה הגיעה אל ציפי קיברסקי, הממונה על פניות הציבור במועצה לצרכנות. ציפי פנתה אל החברה המפעילה וטענה כי תנאי בחוזה האחיד, הכובל את הצרכנים עד לתום תקופת החוזה, ללא אפשרות לסיים את ההתקשרות, הוא תנאי מקפח על פניו. עוד ציינה ציפי קיברסקי, כי במקרה של בקשה להפסיק את החוזה מסיבות בריאותיות, המהווה סיכול, אין לחברה כל זכות לכפות את המשך ההתקשרות. זאת, מכוח סעיף 18 לחוק החוזים. בתגובה, ביקשה החברה לשלוח אליה את חוות הדעת הרפואית שנכתבה בעניינה של ש'.

 

התוצאה:

בעקבות התערבות המועצה לצרכנות ועם קבלת המסמכים הרפואיים, הודיעה החברה כי תבוא בדברים עם ש', כדי לזכותה.