תיאור המקרה:
ביום 10.2.08 רכש ד' מוצר מחברת מכירות בקטלוג, באמצעות הטלפון, בסכום כולל של 59 ש"ח, ושילם באמצעות כרטיס האשראי. בפועל, קיבל ד' מוצר שונה ממה שהוזמן, ובנוסף חויב במחיר גבוה יותר בסך 108 ש"ח. עם קבלת המוצר פנה ד' לחברת האשראי והכחיש את העסקה על סך 108 ש"ח, ובמקביל פנה לחברת המכירות, וביקש לבטל את העסקה. חברת האשראי סירבה לזכות את ד' בסכום שחויב בו, או בהפרש בין סכום העסקה לבין החיוב בפועל. החברה טענה שד' קיבל את המוצר, ועל פי החוק חברת האשראי אינה רשאית להתערב בסכסוך בין הספק לבין הצרכן. ד' פנה לחברת המכירות וביקש להחזיר את המוצר. חברת המכירות התנתה את הביטול בהחזרת המוצר על חשבונו של ד', בדלפק החברה. ד' סירב לדרישותיה, ופנה למועצה לצרכנות בבקשה לסייע לו.

 

הטיפול בתלונה:
התלונה הגיעה ליועצת משפטית במועצה לצרכנות. היועצת פנתה אל החברה וציינה כי ד' ביטל "עסקת מכר מרחוק" תוך המועד הנקוב בחוק, בשל אי התאמה בין המוצר שנרכש לבין המוצר שסופק. כן ציינה היועצת המשפטית כי במקרה זה החוק קובע כי על הצרכן להעמיד את המוצר לרשותו של העוסק במקום שנמסר לו. במקרה זה סופק לד' מוצר שונה מזה שהוזמן, והוא חויב במחיר גבוהה מזה שסוכם. לכן החברה אינה רשאית לדרוש כי המוצר יוחזר לה במשרדיה, על חשבון הצרכן.
זאת ועוד: חברת המכירות לא סיפקה לד' את פרטי העסקה (לרבות מידע על זכותו לבטל את העסקה) בטופס גילוי נאות, כנדרש על פי החוק. לכן הודעת הביטול הטלפונית ניתנה כדין.
היועצת המשפטית פנתה גם אל חברת האשראי והודיעה לה כי על פי החוק, זאת "עסקה במסמך חסר", ובמקרה שהלקוח פונה אל חברת האשראי ומכחיש את החיוב כולו, או, כמו במקרה זה, הוא מכחיש חלק ממנו – על חברת האשראי לזכות את הלקוח בהפרש בין הסכומים. אספקת המוצר ללקוח אינה פוטרת את חברת האשראי מחובת הזיכוי כאמור. 

התוצאה:
בעקבות פניית המועצה לצרכנות, זיכתה חברת האשראי את ד' בהפרש בין סכום העסקה לבין סכום החיוב בפועל. חברת המכירות הגיעה להסדר עם ד': הוא קיבל מוצר משודרג במחיר שחויב בו לאחר הזיכוי, לשביעות רצונו