תיאור המקרה:  

ס' נכנסה למכון כושר במטרה לברר על מינוי. היא הדגישה כי היא מעוניינת בחוגים שמתקיימים במקום, ופחות במכון הכושר. הפקידה שכנעה אותה לרכוש מינוי ניסיון לחודש ימים בסכום של 190 ₪. הסכום חולק לשני תשלומים בכרטיס אשראי. למחרת בבוקר הגיעה ס' אל החוג, אך נאמר לה כי החוג בוטל. היא ביקשה מן הפקידה להירשם לחוג ספינינג, שמתקיים באותו הערב, אך נאמר לה כי אין מקום בשיעור זה, ושבדרך כלל השיעורים מלאים עד אפס מקום. פרט זה לא נאמר לה בעת ההרשמה. בעקבות זאת ביקשה ס' לבטל את המינוי, שכן מטרתה העיקרית הייתה להשתתף בחוגים. הפקידה במקום אמרה לס' כי היא תזכה את כרטיס האשראי שלה בחודש הקרוב. כעבור חודש התברר שלא רק שהיא לא זוכתה, אלא להפך: היא חויבה בתשלום השני. ס' ביררה אצל הפקידה מדוע חויבה, על אף שלא השתתפה באף חוג, ואף ביטלה את העסקה כעבור פחות מ-24 שעות. התשובה שקיבלה הייתה שהמנהל אינו מאשר את ביטול העסקה, משום שהיא השתתפה בחוג. ס' פנתה אל מנהל המקום, אך הוא סירב להחזיר לה את כספה. לדבריו, אין החזר כספי ואין זיכוי, כי הכספים הועברו אל חברת הביטוח. בשלב זה פנתה ס' אל המועצה הישראלית לצרכנות.

 

הטיפול בתלונה:

התלונה הגיעה אל ציפי קיברסקי, הממונה על פניות הציבור במועצה הישראלית לצרכנות. ציפי פנתה אל מכון הכושר כדי לקבל את תגובתם לדברי הקונה.

 

התוצאה:

כעבור מספר שיחות עם הנהלת מכון הכושר במשך מספר שבועות, הסכים מכון הכושר לזכות את ס' בכל הסכום שחויבה.