בזק בינלאומי לא הודיעה לצרכן שהמבצע מסתיים ושילמה על כך ביוקר
צרכן שרכש מחברת בזק בינלאומי חבילת גלישה במבצע למשך שנה וחצי, גילה כי בזק המשיכה לחייב אותו חודש נוסף לאחר מכן. ביהמ"ש פסק לטובת הצרכן סכום כולל של 13 אלף ש"ח על סמך פיצוי לדוגמא
עו"ד אביטל פריזמנט – בוטון
כמה שוים 141 ש"ח שנגבו שלא כדין? מסתבר שהם עלולים לעלות לחברה מאוד ביוקר. כך קרה בתיק שהתנהל בבית משפט השלום ברחובות בו תבע עו"ד דוד דנינו את חברת בזק בינלאומי מול כבוד השופטת רנה הירש.
התביעה התבססה על חוק הגנת הצרכן, חוק המחשבים וחוק החוזים.
העובדות
התובע רכשמחברת בזק בינלאומי חבילת גלישה באינטרנט לתקופה של שנה וחצי במחיר מוזל, כך שביום 21.9.12 הסתיימה תקופת התוכנית המוזלת.
התובע התקשר עם ספק אינטרנט אחר אך גילה כי בזק גבתה מחשבונו 141 שקלים עבור חודש אוקטובר 2012 ועל כן, ביטל את ההרשאה בכרטיס האשראי שלו.
חברת בזק טענה שהתובע עו"ד במקצועו היה מודע היטב לפרטי החבילה אליה הצטרף ולכל הפחות, היה עליו לדעת שמדובר בעסקה מתמשכת ובהעדר בקשה מפורשת להפסקת ההתקשרות, היא אינה מתבטלת מאליה.
השאלה המשפטית
בית המשפט נדרש לבחון אם חברת בזק מילאה אחר דרישות חוק הגנת הצרכן למשלוח הודעות לתובע בעסקה מתמשכת לתקופה קצובה והאם עמידה בתנאים אלה מהוה תנאי להמשך העסקה לאחר תקופת ההטבה.
פסק הדין
על פי הוראות החוק, כדי שהשירות ימשיך להינתן על ידי הנתבעת בסיום תקופת ההטבה, היא מחויבת לעמוד בשני תנאים מצטברים:
1. במסמך בכתב שנמסר לצרכן בעת ההתקשרות, פורטו סכומי התשלומים שיחולו לאחר תקופת ההתחייבות / ההטבה.
2. שליחת הודעה בכתב במהלך התקופה שבין 60 ימים לפני סיום מועד ההטבה לבין 30 ימים לפני אותו מועד, בה יפורטו תנאי העסקה, קרי, לרבות מועד סיום ההטבה או ההתחייבות, העובדה כי ההתקשרות תימשך אלא אם יודיע הצרכן על רצונו לסיימה, ומחיר השירות בסכום תקופת ההטבה.
מדברי ההסבר להצעת החוק יש ללמוד כי מטרת משלוח ההודעות, הן מכתב ההצטרפות והן מכתב ההתראה, נועדו להביא לידיעת הצרכן את המידע באשר לסיום תקופת השירות המוזל, מקום שבו השירות מתייקר, לא כל שכן התייקרות ממשית כפי שהדבר במקרה דנן.
מכאן ניתן לקבוע כי על מנת להביא לידיעת הצרכן יש צורך במעשה אקטיבי ומתאים, ולא פעולה טכנית שיש בה כדי לצאת ידי חובה. המידע הכלול בהודעות צריך להיות ברור וממוקד, בנושאים שהחוק התייחס אליהם, קרי, מועד סיום תקופת ההטבה, והמחיר בו יחויב לאחר תקופה זו.
במקרה דנן, מכתב ההצטרפות מכיל פרטים רבים בשני עמודים מלאים של מידע וכולל נתונים רבים ומגוונים. כך, הקורא הרגיל עשוי "לפספס" את המידע הכלול בה, מידע שהוא חיוני לצורך קיומה של רשות לנתבעת להמשיך ולתת את השירות בסיום התקופה הקצובה.
לטעמי, הכללת הנתונים החיוניים על פי החוק והטמעתם במכתב רווי מלל ופרטים, אינו עונה על הדרישה להביא לידיעת הצרכן את המידע הרלבנטי, אלא יש לראות בכך צורת העברת מידע שהיא מכבידה מאוד מבחינת הצרכן. כאשר המידע לא מגיע בהכרח למודעות שלמה של צרכן, על אף שהוא כלול טכנית בתוך גוף ההודעה, נראה לי כי אין בהכללתו באמצע התרשומת הארוכה כדי לעמוד בדרישות החוק.
לא ניתן שלא לחוש כי באופן העברת המידע באשר להתייקרות התוכנית והשירותים בתום תקופת ההטבה, יש ניסיון מצד הנתבעת לעמוד בצורה טכנית בדרישות החוק, תוך פגיעה במטרתה המהותית והוא העברת מלוא המידע ללקוח, כך שיבין שבהעדר פעולה אקטיבית מטעמו הוא עשוי להמשיך ולשלם עבור השירות גם לאחר סיום תקופת ההטבה, ומהו המחיר שייגבה ממנו מאותו מועד ואילך.
לא הייתה כל מניעה כי לאחת החשבוניות האחרונות (ואפשר גם ביותר מאחת) הנשלחות לתובע בדואר ישראל למשרדו, תצרף הנתבעת את מכתב ההודעה על סיום תקופת ההטבה במסמך כתוב ואף באותה מעטפה שממילא נשלחת למשרדו של התובע.
מעבר לכך, אף אין כל מניעה – לשיטתי אף מתבקש הדבר – כי בחשבוניות עצמן בתקופה הסמוכה לסיום תקופת ההטבה, יופיע באופן בולט ומודגש, גם המידע המתייחס לעלות השירותים לאחר מועד סיום ההטבה, ולא רק תאריך סיום ההטבה בלבד. כך ניתן היה להבטיח שהמידע יגיע לצרכן בפועל במקום רק לצאת ידי חובה על ידי העוסק.
בדומה להערה שהובאה לעיל, גם בנוגע למכתב ההתראה טרם סיום התוכנית, נראה כי הנתבעת נוקטת בשיטת "מצליח", מעבירה מסרים שלא בדרך הראויה, בהנחה שייתכן והצרכן לא יקרא אותם, אם יקבל אותם בכלל, כאשר יש לה אפשרות טובה, נוחה, מעשית ואפקטיבית, להעביר את המידע לצרכן באותה דרך שבה מועברות החשבוניות החודשיות והיא מעדיפה שלא להשתמש בה.
במקרה דנן נראה, כי היו בפני הנתבעת שתי דרכים לקיים את הוראות החוק, הדורשות ממנה להביא לידיעת הצרכן את כלל נתוני העסקה לאחר סיום תקופת ההטבה: האחת, תוך התייחסות למטרת החוק, ובאופן שתוכל לוודא ולהבטיח כי הצרכן מודע למידע הרלבנטי; השנייה, במילוי ההוראות באופן המינימאלי ביותר האפשרי, כדי לעמוד (כך סברה) בדרישות הדין, בלא מתן חשיבות לעקרונות בנוגע לשירות מלא, הגינות צרכנית, שקיפות וכד'.
במקרה דנן, מאחר ומדובר בצרכן שהוא עורך דין בהשכלתו ובעיסוקו, הוא הזדעק והגיש את התביעה, כאשר יש לשער שבמקרים רבים אחרים, הצרכנים פשוט משלמים תקופה מסוימת עבור התוכנית היקרה יותר, יקרה משמעותית מהאלטרנטיבות הקיימות בשוק, לפני שהם באופן יזום מפסיקים את התקשרות בתוכנית היקרה ועוברים לתוכנית זולה יותר.
הנתבעת, שהיא חברה ציבורית, בחרה שלא לפעול בדרך השירותית האופטימאלית, חרף העובדה כי אין ראיה לכך כי בחירה באופציה הטובה יותר עבור הצרכן היתה גוזלת ממנה המשאבים רבים יותר.
תוצאות המשפט
בית המשפט מחייב את החברה לשלם לתובע 13,392 ש"ח:
141 ₪ - השבת החיוב עבור חודש אוקטובר 2012
7,500 ₪ - פיצויים לדוגמא
5,000 ₪ - שכר טרחת עו"ד (בין השאר בשים לב לקיומם של 6 דיונים בתיק זה).
751 ₪ - החזר אגרה ששולמה (מחצית ראשונה ושניה)
לצפיה בפסק הדין תא"מ 41551-05-13 דנינו נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ לחצו כאן >>
