כל הסוגיות הצרכניות

משרד החוץ מפרסם  לעיתים המלצה להימנע מביקור במדינה מסויימת ולשוהים בה לצאת בהקדם האפשרי. כיצד על הצרכנים שכבר הזמינו טיסות וחבילות נופש לנהוג?

 

 

מעת לעת מפרסם משרד החוץ אזהרות מסע בהתאם להודעות המטה לביטחון לאומי שבמשרד ראש הממשלה.
 
התראות המסע  השונות מפורסמות בקביעות באתרים רשמיים שונים.

ניתן לעיין באזאהות המסע בקישור המצורפים

 

http://www.nsc.gov.il/he/Travel-Warnings/Pages/default.aspx

 

http://www.mfa.gov.il/mfaheb/consularservice/traveladvisory/pages/travel%20advisory.aspx

 

 

ראשית חלה על סוכן הנסיעות חובת גילוי נאות של מידע בדבר מדינות יעד מסוכנות. יוקדם ויאמר כי על פי החוק חלה על כל סוכנות המוכרת מוצרים מסוג של חבילת תיור (כהגדרתה בתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003) היינו, לפחות שני שירותים משירותי סוכנות נסיעות) לספק לצרכן בטרם תמכור לו את השירותים, גם את המידע אודות התראות מסע קיימות.

תקנה 3 לאותן התקנות קובעות את "פרטי המידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם": ...מידע שבידי סוכנות הנסיעות שקרוב לוודאי להניח שלו ידע אותו הלקוח היה נמנע מרכישת חבילת התיור; וכן מידע שנותנות הרשויות בישראל לסוכנויות נסיעות על מדינות יעד מסוכנות...;

 

לאור כך, במקרה של אי גילוי מידע לצרכן בדבר הזהרת מסע לתורכיה קמה לכאורה לצרכן עילה לביטול העסקה בשל חוסר גילוי נאות.

כך למשל, תישלל זכות הביטול (במקרים שאין לצרכן זכות מוקנית מכח הדין לביטול, במקום שבו הודע על ידי הסוכן, בטרם העסקה, כי קיימת התראת מסע לגבי יעד הנסיעה ולמרות זאת בחר הצרכן לבצע את העסקה. שונה המצב מן הקצה לקצה מקום בו שאל הצרכן את הסוכן ולמרות אזהרת המסע, השיב הסוכן כי אין כל סכנה או כי התראה אינה קיימת.

שנית, במקרה שבו השירות נרכש ממארגן או ישירות מהספק, או במקרה שבו היה גילוי נאות, נשאלת השאלה האם במקרה של אזהרת מסע לעיר או ארץ מסוימת מדובר במקרה של סיכול, המאפשר לצרכן לבטל את העסקה לרכישת שירותי נופש או לא?

ככלל, לאזהרות המסע יש תוקף של המלצה בלבד לגבי זכות הצרכן לצאת לחו"ל. אולם, רמת החומרה בהן מתפרסמות האזהרות, מועדן ולנסיבות האירועים שקדמו לפרסום, יש השפעה לכאורה על מארג הזכויות של הצרכן וכך למשל. על כן לא ניתן לקבוע מסמרות לעניין זה, ובית המשפט יקבע באופן פרטני בהתאם לנסיבות האם מדובר במקרה של סיכול.

 

למשל, פרסומה של התראת מסע חמורה  ליעד שלא התפרסם בעבר כיעד מסוכן, מעלה לצרכן טענה המוכרת בדין כ"סיכול".  מאידך, חידוד והחמרה של התראה חמורה אחרת שהייתה במועד ביצוע העסקה עלולה לשלול מהצרכן את טענת הסיכול שכן הצרכן יכל או היה עליו לדעת על אותן נסיבות קיומה של ההתראה.

 

חשוב לציין, כי בתי המשפט אינם נוטים לשלול את זכות הצרכן לבטל את העסקה באופן גורף אך גם לא מעניקים את הסעד של זכות ביטול באופן גורף ודומה כי ההחלטות ניתנות בהתאם לכל מקרה לגופו.

 

שלישית, אין באמור כדי לשלול מהצרכן את זכות הביטול הסטטוטורית העומדת לו על פי החוקכגון בעסקאות מכר מרחוק או בעסקאות פרונטאליות שהצרכן מבקש לבטלן בהתאם לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"א – 2010.

 

רביעית, לעתים עומדת לצרכן הזכות לבטל את העסקה או לשנות את היעד או המועד למשל בהתאם להסכם ההתקשרות עם המארגן או הסוכן ורצוי לוודא את תנאי הביטול (שלא במסגרת החוק).