חישוב ימי עסקים - כיצד נספור?
על חשבונית הקניה כתוב שניתן להחזיר את המוצר תוך 14 יום, אבל האם שבתות וחגים נספרים? האם קיים הבדל בין עסק שפתוח במוצ"ש לעסק שלא פתוח במוצ"ש? כל התשובות ושיטת הספירה הנכונה בעזרת שלוש דוגמאות
שאלות רבות מגיעות אל המועצה לצרכנות בנוגע לספירה נכונה וחישוב של מועדים שנקבעו בחוזה או בחוק הגנת הצרכן. חישוב המועדים שנקבעו בתנאים הכלליים בחוזה שונה מחישוב המועדים שנקבעו בחוק.
חישוב מניין הימים במועדים הקבועים בחוק
סעיף 10 לחוק הפרשנות קובע 2 כללים חשובים לעניין פרשנות חוקים:
כלל ראשון: כשנקבעה תקופה קצובה בחוק במספר ימים, היום הראשון לא נלקח בחשבון במניין הימים.
כלל שני: אם לא נקבע אחרת בחוק, ימי מנוחה, פגרה או שבתון נלקחים בחשבון אלא אם הם הימים האחרונים שבתקופה.
דוגמאות מהתלונות המתקבלות במועצה לצרכנות:
המקרה הראשון
צרכן רכש מכונת כביסה אך התחרט על הרכישה וביקש לבטל את העסקה לפני ההתקנה, בהתאם לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) . הוא ניגש לחנות 15 ימים אחרי אספקת המוצר, אולם בית העסק טען שעברו חלפו להם 14 ימים, שכן בית העסק פתוח גם ביום שישי וגם במוצ"ש ולכן ימים אלו נחשבים מבחינתם ימי עסקים. מי צודק: הצרכן או בית העסק?
הצדק עם הצרכן.
תקנות ביטול עסקה קובעות כי צרכן שרכש מוצר רשאי לבטל את העסקה לרכישת מוצר חשמלי בתוך 14 ימים מיום קבלת המוצר בתנאי שלא חובר לחשמל, ללא פרטים נוספים לגבי ימי מנוחה.
מדובר בתקופה שנקבעה בדין ובהתאם יש לפרשה לפי חוק הפרשנות. חוק הפרשנות קובע כי מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במנין. המשמעות היא כי היום בו בוצעה העסקה לא נלקח בחשבון ומועד הספירה של 14 ימים מתחיל רק למחרת העסקה.
בנוסף, אם ביקש הצרכן לבטל את העסקה ביום ה- 15 כי יום ה-14 הוא יום שבת – הרי שעדיין הוא זכאי לביטול העסקה שכן, על פי חוק הפרשנות, אם היום האחרון לתקופה הקצובה הוא יום שבת אז היום האחרון הוא למחרת. זה הדין גם אם בית העסק פתוח בשבת.
למידע נוסף בנושא ביטול עסקה (לינק לסוגיות: תקנות ביטול עסקה, ביטול מכר מרחוק, ביטול עסקה ברוכלות, ביטול עסקה מתמשכת)
המקרה השני
צרכנית רכשה חולצה מחנות בגדים בקניון ביום חמישי בשעה 16:00. כשהגיעה חזרה לחנות במוצאי שבת בשעה 21:00 דרשה לבטל את העסק ולהחזיר את הבגד אותו כלל לא לבשה. החוק קובע כי ניתן להחזיר ביגוד תוך יומיים. המוכרת בחנות סירבה לקבל את החולצה וטענה שעברו חלפו להם למעלה מ-48 שעות. הצרכנית טענה שהדבר כלל לא הגיוני שכן החנות היתה סגורה משעה לפני כניסת השבת ועד שעה אחרי צאת השבת, אך המוכרת התעקשה. מי צודק: הצרכנית או בית העסק?
הצדק עם הצרכנית.
יום הרכישה אינו נספר כפי שהוסבר במקרה הקודם. בנוסף, המועד לא מחושב לפי שעות אלא לפי ימים. יום שבת הוא היום האחרון שבו ניתן לבטל את העסקה לפיכך, הוא לא נלקח בחשבון במניין הימים, זאת גם אם החנות פתוחה במשך כמה שעות במוצא שבת. נספרים רק שני ימים - שישי (שאינו יום מנוחה) וראשון - ובהתאם ניתן לבטל עד ליום ראשון.
חישוב מועדים על פי תנאי החוזה
במועצה לצרכנות מתקבלות פניות רבות שעניינן חישוב מועדים שנקבעו בהסכם ההתקשרות. למשל, על טופס הזמנה כתוב שהמוצר יסופק תוך 14 ימי עסקים, אבל האם שבתות וחגים נספרים? האם קיים הבדל בין עסק שפתוח במוצ"ש לעסק שלא פתוח במוצ"ש?
הכלל: חוזה אחיד יתפרש לרעת המנסח – בחוזה בין עוסק לצרכן, לטובת הצרכן.
בדרך כלל, התנאים הכלליים בחוזים צרכניים הם בגדר חוזים המנוסחים מראש על ידי בית העסק ללא משא ומתן, כך שמדובר בחוזה אחיד כהגדרת החוק. סעיף 25 (ב1) בחוק החוזים (חלק כללי) מעגן את כלל שנקבע בפסיקה לפיו "חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו". כלומר פרשנות חוזה אחיד הניתן לפרשנויות שונות תיעשה כנגד המנסח, ובמקרה של חוזה צרכני, הפרשנות המחייבת היא זו שמטיבה עם הצרכן.
כדי להסביר את אופן החישוב, לפניכם דוגמה מתוך תלונות אמיתיות שהתקבלו במועצה לצרכנות.
צרכנית הזמינה סלון בחנות ריהוט, אותו התחייבה החנות בטופס ההזמנה לספק את המוצר תוך 45 יום. לאחר שעברו 45 ימים מיום ביצוע העסקה, התקשרה הצרכנית זועמת לחנות על כך שהמוצר לא הגיע ודרשה פיצוי או ביטול העסקה. בית העסק טען ש-45 ימים הינם 45 ימי עסקים ולא כוללים שבתות. מי צודק: הצרכנית או בית העסק ?
הצדק עם הצרכנית.
בהתאם, לא נכון לקרוא לתוך מילים הניתנות להבנה פשוטה, מילים שאינם קיימות בהם ולפיכך, התחייבות של ספק לספק מוצר תוך 45 ימים ללא פירוט נוסף, משמעה – 45 ימים קלנדריים. לו רצה העוסק לקבוע כי מדובר בימי עסקים, היה עליו לקבוע כן באופן מפורש ומשלא עשה כן, עליו לעמוד במועד ההספקה המצומצם.
לסוגיות צרכניות נוספות לחצו כאן >>
תאריך עדכון אחרון: 8.6.2017
